קרה לכם פעם שקיבלתם אחריות לשמור על משהו יקר, ובמקום להגן עליו פשוט הלכתם לעשות משהו אחר שנוח לכם יותר? זה בדיוק מה שעשו המנהיגים של העם. ה' כועס עליהם מאוד, כי הם היו אמורים להיות כמו רועים ששומרים באהבה על הכבשים שלהם, אבל במקום להגן על העם הם הפקירו אותו לסכנות. לכן ה' נשבע שבועה חמורה וחזקה שאי אפשר לבטל. הוא אומר חי אני יחד עם המילים אם לא, כדי להבטיח שהמנהיגים יקבלו עונש על המעשים שלהם.
בגלל שהם לא שמרו על העם, הצאן הפך לבז, כלומר לשלל שכל אחד יכול פשוט לקחת. כל האסון הזה קרה מאין רועה, רק בגלל שלא היה מי שישגיח וידאג לכבשים כמו שצריך. המנהיגים לא יכולים להגיד שזו לא אשמתם, כי ברגע שהם השאירו את הצאן לבד במקום מסוכן, הם אלו שגרמו לבעיה. הרי נאמר עליהם ולא דרשו רעי, כלומר הם אפילו לא ניסו לדאוג לצאן או לשלוח שומרים אחרים שיגנו עליו.
הבגידה הכי גדולה שלהם מתוארת במילים וירעו הרעים אותם. המילה אותם מתכוונת לרועים עצמם. במקום לדאוג לעם, המנהיגים דאגו אך ורק לעצמם. הם ניצלו את התפקיד החשוב שלהם כדי שיהיה להם נוח וטוב, בזמן שאת הצאן של ה' הם פשוט עזבו.