תחשבו על הזמנה לאירוע הכי מפואר שיש, כזה שרק אורחי כבוד מגיעים אליו. הנביא מתאר לנו כאן הזמנה לסעודה יוצאת דופן, אבל האורחים בה הם לא בני אדם, אלא חיות הבר ועופות השמיים. אחרי המפלה הגדולה של מלכי האומות והשרים שלהם, ולפני שמביאים אותם לקבורה, ה׳ קורא לבעלי החיים לבוא לסעודה.
כדי להמחיש כמה המנהיגים האלה היו עשירים, חשובים ומלאים בעצמם, הנביא משתמש במשל. הוא לא קורא להם בשמות של בני אדם, אלא מדמה אותם לבהמות הכי משובחות. הוא קורא להם כָּרִים שהם כבשים שמנים, וגם וְעַתּוּדִים שהם זכרים של עזים, כלומר תיישים. הוא משתמש במילה מְרִיאֵי כדי לתאר שוורים שמנים ומפוטמים. הנביא אפילו מזכיר את הבָשָׁן, שזהו אזור מיוחד שמוכר בזכות שדות המרעה העשירים שלו שבהם הבהמות אוכלות ומשמינות. כל התיאורים האלה עוזרים לנו להבין שהמלכים והשליטים החזקים והגאים ביותר איבדו את כל הכוח שלהם.