יחזקאל, פרק מ״ד, פסוק כ׳

יצא לכם פעם להתארגן לאירוע חשוב ולהקפיד שהשיער שלכם ייראה מסודר ויפה במיוחד? הכוהנים שעבדו בבית המקדש ושירתו את ה׳, היו צריכים לשמור על מראה מכובד וייצוגי בכל יום. כדי לשמור על מראה כזה, הם היו צריכים למצוא את האמצע המדויק בין שתי צורות קיצוניות של תספורת. מצד אחד, וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, כלומר אסור להם להוריד את כל השיער ולהיות קירחים לגמרי, כדי שלא ייראו כמו הכוהנים במצרים שהיו נוהגים כך. מצד שני, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ. המילה פֶרַע מתארת שיער שגדל, והמילה יְשַׁלֵּחוּ מתארת התפשטות. הכוונה היא שאסור להם להזניח את השיער ולתת לו לגדול ולהתפזר לכל עבר בצורה פראית. כדי לא להגיע למצב כזה, חכמים קבעו לכוהנים זמנים קבועים שבהם הם חייבים להסתפר. אז איך בדיוק נראתה התספורת שלהם? הדרך הנכונה מתוארת במילים כָּסוֹם יִכְסְמוּ. הכוונה היא שעליהם לגזור ולסדר את השיער במידה שווה ומדויקת. יש שמסבירים שהמילים הללו מזכירות את הכוסמת, שהיא סוג של תבואה. ממש כמו שהגרעינים בשיבולת מסודרים בצורה מושלמת כך שכל גרעין נוגע בזה שלידו, כך גם התספורת של כל הכוהנים הייתה צריכה להיות מסודרת, אחידה ומכובדת להפליא.