קרה לכם פעם שהייתם במקום מוכר, אבל פתאום התבלבלתם לגמרי ולא הבנתם איפה אתם נמצאים, למרות שהעיניים שלכם היו פקוחות? זה בדיוק מה שקרה לחיילים של צבא ארם. כשהם וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, כלומר ירדו לכיוון אלישע הנביא במטרה לתפוס אותו, הוא דווקא יצא לקראתם אל מחוץ לעיר.
במקום לפחד, אלישע התפלל (אך נזהר שלא להזכיר את השם המפורש של ה', מכיוון שביקש להטיל עליהם עונש) וביקש להכות את החיילים בַּסַּנְוֵרִים. המילה הזו לא אומרת שהם הפכו לעיוורים לגמרי, אלא שהם נכנסו למצב של בלבול עמוק, סחרחורת וטשטוש. הם ראו את מה שמולם, אבל פשוט לא הצליחו להבין מה הם רואים. בגלל שהיה לילה והם גם ככה היו מבולבלים, מכת הסנוורים גרמה להם לאבד את המיקוד, וכך אלישע הצליח לשכנע אותם שהם טעו בדרך והגיעו לעיר הלא נכונה.
תחשבו על זה רגע, למה אלישע בחר בנס של בלבול חושים? הרי מסביבו היה צבא שמימי שיכול היה לנצח את האויבים בקלות! אלישע עשה זאת מסיבה מיוחדת. הוא רצה למנוע פגיעה באנשים, להראות לכולם את הגדולה של ה', לעורר את מלך ישראל לחזור בתשובה ולעזוב את האלילים, וגם להוכיח למלך ארם שעובדי ה' לא עושים רע לאויבים שלהם, אפילו כשיש להם את הכוח לעשות זאת. בסופו של דבר, במקום להילחם בהם אלישע נתן להם אוכל, והמעשה הזה עבד יותר טוב מכל כלי נשק והביא להפסקת ההתקפות על ישראל.