תארו לעצמכם שמישהו מנסה להפתיע אתכם שוב ושוב, אבל פשוט לא מצליח. מה הוא יעשה בסוף? כנראה שהוא יפסיק להתחבא ויבוא מולכם בגלוי. זה בדיוק מה שקרה למלך ארם. המילים וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן מזכירות לנו שלמרות כל הנסים הגדולים שעשה אלישע הנביא, מלך ישראל והעם לא חזרו בתשובה ולא שיפרו את המעשים שלהם. ההתעקשות שלהם לא להקשיב לה׳ היא זו שנתנה למלך ארם את האומץ לצאת למלחמה גדולה, והיא גם זו שהביאה בסוף לרעב כבד.
מלך ארם הבין שאי אפשר לנצח את ישראל בסתר, ולכן וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ. הוא אסף את כל הצבא הענק שלו כדי לתקוף פנים אל פנים. צבא ארם היה כל כך גדול וחזק, שצבא ישראל לא יכול היה להילחם מולו בשדה הקרב. בגלל זה, מלך ארם וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. הוא עשה מצור סביב העיר שומרון. החיילים הקיפו את העיר מכל הכיוונים, לא נתנו לאף אחד לצאת או להיכנס, והרסו את השדות מסביב.
המצור הארוך גרם לרעב נורא בעיר. האוכל נגמר, והמעט שנשאר עלה המון כסף. המצב היה כל כך קשה, שאנשים נאלצו לאכול בשר של חיות לא כשרות, כמו חמור, רק כדי לשרוד. חכמים מסבירים שזה היה מותר בגלל פיקוח נפש, כי התורה ניתנה לנו כדי שנחיה בה ולשמור על החיים זה הדבר הכי חשוב. החיים בעיר היו כל כך סגורים, שאנשים אפילו לא יכלו לצאת ליער כדי לאסוף עצים למדורה. הם נאלצו לקנות צואה של יונים במחיר יקר מאוד, רק כדי שיהיה להם חומר לבעור ולהדליק איתו אש.