מלכים ב, פרק ו׳, פסוק ל״א

מלך ישראל נשבר לנוכח ממדי הרעב המחרידים ומוציא את זעמו על הנביא אלישע. הוא נשבע שבועה חמורה באומרו כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף, ומוכן לקבל על עצמו עונש כבד אם לא יוציא את הנביא להורג עוד הַיּוֹם. כעסו נובע מכך שאלישע מסרב להתפלל לה' לעצירת הרעב שהוא עצמו גזר על הארץ, וכן מתסכול על כך שבעבר מנע ממנו הנביא להרוג את שבויי ארם שכעת צרים על העיר. למרות פקודת ההוצאה להורג, המלך מתחרט ומבין כי הרעה היא מאת ה', ולכן הוא ממהר אל הנביא מתוך ייאוש בתקווה למצוא פתרון למצוקה.