שמואל ב, פרק ב׳, פסוק כ״ו

תארו לעצמכם שמתחיל ריב גדול, והוא פשוט לא נגמר. מתישהו, מישהו חייב להיות זה שעוצר הכול ואומר "די, מספיק!". זה בדיוק מה שעושה אבנר. הוא פונה ליואב ומנסה לשכנע אותו לעצור את המלחמה העצובה בין האחים. אבנר שואל את יואב הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב, כלומר, האם נמשיך להילחם לעולם? הרי המלחמה כבר קבעה מי המנצח, וכעת אין שום טעם להמשיך בה. לכן הוא שואל וְעַד מָתַי תימשך הלחימה הזו. הוא מזהיר את יואב ואומר לו כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה. אבנר מסביר שאם ימשיכו להילחם סתם בלי סיבה אמיתית, הסוף יהיה עצוב ומר לכולם. בסוף דבריו, אבנר מבקש מיואב להגיד לאנשים שלו לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם, כלומר להפסיק לרדוף אחרי בני ישראל. הוא מזכיר לו שהם לא נלחמים נגד אויבים מארץ אחרת, אלא נגד אחים שלהם, ובמלחמת אחים אין שום הצדקה להמשיך להילחם.