תארו לעצמכם מצב שבו שני צבאות מסיימים להילחם, ומפקד אחד מאשים את השני ואומר לו שהכל קרה בגללו ושהוא זה שהתחיל. זה בדיוק מה שקורה כאן בין יואב לאבנר. כשאבנר מבקש לעצור את הלחימה, יואב עונה לו ומטיל עליו את כל האשמה על המריבה. יואב מסביר שבהתחלה בכלל לא הייתה לו כוונה להילחם, ואומר לאבנר לוּלֵא דִבַּרְתָּ. כלומר, אם לא היית מדבר ומציע לערוך את הקרב בין הנערים בתחילת היום, המלחמה הזו בכלל לא הייתה פורצת.
יואב ממשיך ומסביר שאם אבנר לא היה מתחיל את המריבה, אז כבר מֵהַבֹּקֶר, מיד כשהם נפגשו בפעם הראשונה, נַעֲלָה העם. המילה נַעֲלָה פירושה הסתלקות ועזיבה, והכוונה היא שהחיילים היו פשוט נפרדים לשלום וכל איש היה פונה לדרכו מבלי להילחם כלל.