קרה לכם פעם שניסיתם לקרוא משהו שמישהו אחר כתב והתבלבלתם בין שתי אותיות שדומות מאוד אחת לשנייה? כאן אנחנו לומדים על משפחתו של יפת, בנו של נח. הרשימה מדלגת על חלק מהבנים שלו ומתמקדת בעיקר במשפחה של וּבְנֵי יָוָן. התנ"ך בוחר לקצר ומזכיר רק את ראשי המשפחות המרכזיות והחשובות ביותר שהקימו עמים.
הבן הראשון שמוזכר הוא אֱלִישָׁה, שם שכנראה קשור לשם העתיק של ארץ יוון. אחריו מופיע וְתַרְשִׁישָׁה, שזה בדיוק אותו שם שמופיע בספר בראשית כ"תרשיש". אבל הדבר המעניין ביותר קשור לשם האחרון, וְרוֹדָנִים. אם נבדוק בספר בראשית, נראה ששם כתוב "דודנים" באות דל"ת ולא באות רי"ש. איך זה קרה? בימי קדם, האותיות רי"ש ודל"ת היו דומות מאוד בצורה שבה כתבו אותן. בגלל הדמיון הזה, אנשים שקראו את הרשימות העתיקות היו חלוקים ביניהם, וחלקם התרגלו להגיד את השם עם דל"ת וחלקם עם רי"ש. התנ"ך משתמש בשתי הצורות בשני הספרים השונים כדי ללמד אותנו שזה ממש לא משנה באיזו גרסה בוחרים להשתמש, מדובר בדיוק באותה המשפחה.