יצא לכם פעם לנסות לצייר עץ משפחה ענק ולהרגיש קצת מבולבלים מרוב שמות של דודים ובני דודים? בספר דברי הימים יש רשימות ארוכות של משפחות, ולפעמים התנ"ך מתחיל לספר על משפחה אחת, עובר למשפחה אחרת, ואז חוזר אחורה. לכן, כשהפסוק קורא לכלב אֲחִי יְרַחְמְאֵל, זה פשוט כדי לעשות לנו סדר ולהזכיר לנו שמדובר באותו כלב שכבר קראנו עליו קודם.
אחר כך מוזכר מֵישָׁע בְּכֹרוֹ. אם מישע הוא הבן הבכור, למה הוא מוזכר רק עכשיו ולא בתחילת הרשימה? הסיבה היא שהאחים הצעירים שלו היו אנשים מאוד חשובים ומוכרים בהיסטוריה, כמו למשל הסבא של בצלאל שבנה את המשכן, ולכן הם זכו להירשם לפניו.
בהמשך, מישע מקבל את התואר אֲבִי זִיף וגם אֲבִי חֶבְרוֹן. הכוונה היא לא שהוא היה אבא לילדים שקראו להם זיף וחברון, אלא שהוא היה השר והשליט של הערים האלה. ולבסוף, כשכתוב וּבְנֵי מָרֵשָׁה, הכוונה היא בעצם "ובני זיף: מרשה", אבל התנ"ך דילג על המילה זיף וסמך עלינו שנבין זאת בעצמנו, כי השם הזה הופיע ממש רגע לפני כן.