קרה לכם פעם שהייתם צריכים לחפש מקום חדש, פשוט כי במקום הישן כבר לא היה לכם מספיק מקום? זה בדיוק מה שקרה למנהיגים של שבט שמעון בתקופה שבה יחזקיהו מלך על ממלכת יהודה. הם יצאו למסע ארוך כדי למצוא שטחים פתוחים וטובים שבהם הכבשים שלהם יוכלו לאכול. המנהיגים האלו, שנקראים אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת כי השמות שלהם נכתבו ממש לפני כן, נדדו עד שמצאו ארץ מיושבת.
כשהם הגיעו לשם, הם נלחמו ברועי הצאן שגרו באזור והכו אֶת אָהֳלֵיהֶם, כלומר פגעו באוהלים שבהם הרועים גרו. הם נלחמו גם באנשים שנקראו הַמְּעוּנִים, שהיו שבט שבעבר הציק לעם ישראל. בני שמעון סילקו אותם משם לגמרי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כלומר, עד הזמן שבו נכתב הספר, אותם אנשים לא חזרו לאותו אזור לעולם. מיד לאחר מכן בני שמעון וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם, הם התיישבו במקומם, כי המקום מאוד מצא חן בעיניהם והיה בו שפע של מִרְעֶה לְצֹאנָם כדי להאכיל את העדרים הגדולים שלהם.