מלכים א, פרק י׳, פסוק ז׳

מלכת שבא מודה כי בתחילה סירבה להאמין לשמועות על שלמה, שכן הן נשמעו כהגזמות וקשה היה להעלות על הדעת אדם המשלב חכמה כה עמוקה עם הצלחה כה גדולה. בניגוד לטבע העולם, שבו שמועתו של אדם נוטה להתעצם מרחוק אך חסרונותיו מתגלים מקרוב, חכמתו האלוהית של שלמה דמתה למעיין נובע שככל ששואבים ממנו כך הוא מתרבה. משום כך היא מכריזה וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי, שכן המציאות שנגלתה לעיניה עלתה לאין שיעור על השמועות המוקדמות. בהכרזתה הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָה היא מדגישה כי תכונותיו חרגו בהרבה ממה שסופר עליו, כאשר המילה חָכְמָה מכוונת להשכלתו העיונית, ואילו המילה וָטוֹב מתייחסת ליישום המעשי שלה בהנהגת המדינה, בביסוס משפט וצדקה ובאיכויות המוסריות והשימושיות שניכרו בכל פועלו.