תארו לעצמכם שמישהו מבקש מכם לעשות משהו שאתם יודעים בבירור שאסור, אבל הוא מנסה לשכנע אתכם שזה בעצם בסדר גמור ושהכללים השתנו. זה בדיוק מה שקורה במפגש המותח בין שני הנביאים. הנביא הזקן רצה מאוד להיות קרוב לאיש האלוהים האמיתי ולארח אותו. לכן, הוא ניסה לשכנע אותו לחזור איתו ולאכול בביתו, למרות שה׳ ציווה על איש האלוהים במפורש לא לאכול שם.
הנביא הזקן אמר לאיש האלוהים שמלאך התגלה אליו והרשה לו להחזיר אותו. אבל התנ"ך מגלה לנו את האמת במילים כִחֵשׁ לוֹ, כלומר, הנביא הזקן פשוט שיקר לו ושום מלאך לא באמת דיבר איתו.
איש האלוהים האמין לשקר, וזה הוביל לתוצאה עצובה מאוד. אולי תשאלו את עצמכם: למה איש האלוהים נענש, הרי הוא באמת חשב שמותר לו? התשובה היא שכאשר ה׳ נותן לאדם ציווי ברור, אי אפשר פתאום להאמין למישהו שאומר ההפך הגמור. איש האלוהים היה צריך לחשוד ולא לסמוך מיד על אדם אחר שמשנה את דברי ה׳.
ובקשר לנביא הזקן ששיקר? קרה כאן דבר פלאי. בגלל שאיש האלוהים בחר להאמין לשקר שלא היה צריך להאמין לו, ה׳ החליט שהמסר האמיתי על העונש שלו יגיע דווקא דרך אותו נביא שקר. כך איש האלוהים נאלץ לשמוע את האמת מדברי ה׳ מהפה של אותו אדם שהטעה אותו.