קרה לכם פעם שראיתם משהו מדהים קורה ממש מול העיניים שלכם, אבל מישהו אחר פשוט בחר להתעלם ממנו? זה בדיוק מה שקרה לירבעם. הוא הרגע חווה ניסים גלויים: המזבח נקרע, היד שלו התייבשה והתרפאה באורח פלא, ואפילו אריה עמד ליד הנביא ולא פגע בו. היינו מצפים שאחרי כל זה הוא ישנה את ההתנהגות שלו. המילים אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה מתייחסות לכל הפלאות האלה, ומדגישות שלמרות שירבעם ראה אותן, הוא סירב ללמוד לקח.
במקום לתקן את מעשיו, הכתוב אומר וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ, כלומר ירבעם חזר לסורו והמשיך לעשות את אותם חטאים פעם אחר פעם. למרות זאת, משהו אחד כן השתנה. ירבעם מאוד פחד מהנבואה שהזהירה שכוהני הבמות ייענשו בעתיד. מתוך פחד, הוא הפסיק לשמש ככוהן בעצמו. גם האנשים החשובים בעם נבהלו וסירבו להיות כוהנים. בגלל שלא נשאר לו את מי למנות, הוא נאלץ לבחור כוהנים מִקְצוֹת הָעָם, כלומר אנשים פשוטים מאוד מתוך העם.
הבלגן בממלכה חגג. כל הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ, כלומר כל אדם שרק רצה יכול היה "למלא את ידו", שזה אומר להכניס את עצמו לתפקיד ולהפוך לכוהן, בדרך כלל על ידי הקרבת קורבן. ירבעם ביטל את כל הכללים, ולא היו שום תנאי קבלה. העקשנות של ירבעם שלא לשוב אל ה', וההפקרות הזו שבה כל אחד יכול היה לעשות כרצונו, הכעיסו את ה' וגרמו בסופו של דבר לסיום שלטונו ושלטון משפחתו.