קרה לכם פעם שמישהו ניסה להסתיר משהו, אבל בטעות גרם לכולם לשים לב אליו אפילו יותר?
זה בדיוק מה שקרה למלך שאול. שאול הרגיש חוסר מנוחה בכל פעם שראה את דוד בארמון. הנוכחות של דוד כל כך הפריעה לו, עד שהוא החליט פשוט להרחיק אותו. המילים וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ מתארות איך שאול הוציא את דוד מבית המלך כדי שלא יהיה סביבו כל הזמן.
במקום להיות קרוב למלך, שאול נתן לדוד תפקיד צבאי: וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף. כלומר, הוא הפך אותו למפקד שאחראי על חיילים רבים. לשאול הייתה תקווה נסתרת שאם דוד ייצא להילחם כל הזמן, הוא אולי ייפגע בקרבות המסוכנים וכך הוא ייפטר ממנו.
אבל התוכנית של שאול השיגה תוצאה הפוכה לגמרי. המילים וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם מלמדות אותנו שדוד הפך למנהיג שמוביל את העם בגבורה. במקום להישכח או להיעלם, העם נקשר אל דוד, סמך עליו לחלוטין, והוא הפך למנהיג האהוב והחשוב ביותר שלהם.