תארו לעצמכם שתי ממלכות שכנות. באחת מהן אנשים מתנהגים בגאווה ועושים מעשים לא טובים, ובשנייה אנשים נשארים צנועים וקרובים לה'. מה לדעתכם יקרה להן בסופו של דבר? התקופה שעליה מדובר במילים בַּיּוֹם הַהוּא היא זמן שבו ממלכת ישראל, שנקראת גם אפרים, נאלצת לעזוב את ביתה ולצאת לגלות בגלל החטאים שלה. אבל באותו זמן ממש, לממלכת יהודה קורה משהו נפלא. האנשים שנשארו שם, יחד עם המלך הצדיק חזקיהו, נקראים לִשְׁאָר עַמּוֹ. אלה הם שבטי יהודה ובנימין, וגם אנשים ענווים ופשוטים שלא מתגאים.
במקום להתגאות בקישוטים רגילים שנובלים ונהרסים, ה' בעצמו יהיה עבורם לַעֲטֶרֶת צְבִי. כלומר, ה' יהיה כמו כתר יפהפה ומלא הוד שיגן עליהם ויפאר אותם. כדי לחזק את ההבטחה המשמחת הזו, מוסיפים גם את המילים וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה. המילה צפירת מתארת סוג של כתר או מצנפת יפה שמקיפה את הראש. זה לא סתם כתר שעשוי מפרחים שעלולים להתייבש, אלא כבוד נצחי מאת ה' שמאיר חזק כמו אור הבוקר. בזכות הקשר המיוחד הזה, ה' יעניק למנהיגים שלהם כוח לעשות משפט וצדק, וישמור על העיר שלהם מכל סכנה.