קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שידריך אתכם, ופתאום גיליתם שהוא בעצמו לא יודע לאן ללכת? הנביא מדבר בדיוק על מצב כזה שקרה למנהיגים החשובים של ממלכת יהודה. המילים וְגַם אֵלֶּה מתכוונות אליהם. הם היו אמורים ללמוד מטעויות של אחרים ולהיות דוגמה טובה לעם, אבל במקום זה הם התחילו לרדוף אחרי תענוגות ולשתות יותר מדי.
הנביא מסביר שיש הבדל בין ההשפעות של סוגי השתייה שלהם. כשהם שתו בַּיַּיִן, הם עשו טעויות קלות, ולכן כתוב שהם שָׁגוּ. אבל כשהם שתו משקה חזק שנקרא וּבַשֵּׁכָר, שהוא בעצם יין ישן מאוד, הם כבר ממש התבלבלו ואיבדו את הדרך לגמרי, ולכן כתוב שהם תָּעוּ.
מי היו האנשים האלה? הפסוק אומר שאלו היו כֹּהֵן וְנָבִיא, האנשים שהיו אמורים ללמד ולהדריך את כולם. בגלל השתייה, הם נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, כלומר השכל שלהם הפך להיות מעורפל והם לא הצליחו לחשוב בבהירות.
הנביא מתאר איך כל קבוצה של מנהיגים נכשלה בתפקידה. על הנביאים הוא אומר שהם שָׁגוּ בָּרֹאֶה. בגלל שהם היו כל כך מבולבלים, הם דמיינו דברים לא נכונים וטעו בהבנת המציאות, אפילו בדברים פשוטים שכל ילד יכול להבין. על הכוהנים והשופטים הוא אומר שהם פָּקוּ פְּלִילִיָּה. המילה פָּקוּ מתארת מכשול או רעידה, והמילה פְּלִילִיָּה קשורה למשפט והוראה. הכוונה היא שהשופטים פשוט נכשלו בתפקידם, התבלבלו, ולא הצליחו לשפוט משפט צדק ואמת.