ירמיהו מציג סיכום אישי קצר של שליחותו, ומדגיש את המאמץ הממושך והמשותף של ה' כשולח ושל הנביא כשליח, אל מול אטימות הלב של העם.
לגבי התקופה של זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, הפרשנים מסכימים על החישוב ההיסטורי: יאשיהו מלך שלושים ואחת שנים, ונבואת ירמיהו החלה בשנה השלוש עשרה למלכותו. מכאן שירמיהו ניבא תשע עשרה שנים בימי יאשיהו. מכיוון שנבואה זו נאמרת בשנה הרביעית למלכות יהויקים בנו, הרי שביחד מדובר בעשרים ושלוש שנים של נבואה רצופה.
הנביא מתאר את מסירותו במילים אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר. משמעות הביטוי היא פעולה מתמשכת של זריזות, שקידה והתמדה. ירמיהו מעיד כי היה זריז לקום ולהשמיע את דבר ה' באופן תדיר ורצוף [רש"י, מצודות].
המפרשים מתעכבים על הצורה הדקדוקית הייחודית של המילה אַשְׁכֵּים. רובם מציינים כי האות אל"ף מופיעה במקום האות ה"א (במקום "הַשְׁכֵּם"), תופעה המוכרת בחילופי אותיות אהו"י, וכן נוספה למילה האות יו"ד בניגוד לכללי הניקוד הרגילים [רד"ק, מנחת שי, חומת אנך]. המלבי"ם מוסיף כי ייתכן שהמילה משלבת שתי משמעויות: היא משמשת גם כשם פועל המעיד על ריבוי הפעולה וחזרתה שוב ושוב, וגם כפועל בגוף ראשון המדגיש את פעולתו האישית של הנביא.
למרות עשרים ושלוש שנות נבואה שבהן פעל הנביא בחריצות ובהתמדה, המסקנה העגומה החותמת את הפסוק היא שהשפעת דבריו הייתה מזערית והעם פשוט סירב להקשיב [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].