זעקת שבר גדולה עולה מפי המנהיגים לנוכח החורבן הניתך עליהם. הנה נשמע במרחב קול צעקת הרועים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויחד עמו עולה ויללת אדירי הצאן, ביטוי המציין קול של יללה ובכי [מצודת ציון].
המפרשים מציגים גישות שונות להבנת המשל בפסוק, ובפרט לביאור המילה מרעיתם. לפי גישה אחת, המילה מתייחסת למקום המרעה עצמו, והיא משמשת כמשל לעיר ירושלים החרבה [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה שהכוונה היא לצאן עצמו, כאשר הצאן מסמל את האומות השונות, והרועים הם המלכים והשרים המנהיגים אותן [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לאותה זעקה מרה טמונה בהבנה כי שודד ה', כלומר שהחורבן, העושק והגזל [מצודת ציון] אינם תופעת טבע או מקרה, אלא באים כגזירה ישירה מאת ה' [מצודת דוד]. זעקתם הקולנית של הרועים נובעת מתוך ההכרה הברורה והמיידית שזהו עונש השגחי ומכוון מאת ה', המחריב את מקום שליטתם [מלבי"ם].