נבואת חורבן וזעם אלוהי מוצגת כאן דרך דימוי עז ומוחשי של שתיית כוס תרעלה. ה' מצווה על ירמיהו להעביר את גזירת הפורענות אל אומות העולם, לקראת חורבנן הצפוי על ידי מלך בבל.
הפרשנים מסכימים כי הציווי לקחת את הכוס ולהשקות את הגויים לא התרחש במציאות הפיזית, אלא הכל נעשה במראה הנבואה [רד"ק, אברבנאל]. שהרי, לא ייתכן שהנביא ילך בעצמו אל כל מלכי הגויים המיועדים לחורבן ויכריח אותם לשתות מידו [אברבנאל].
הביטוי כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה מוסבר מבחינה תחבירית כחסר מילת סמיכות, ומשמעותו היא "כוס היין, כוס החמה" או "היין, יין החמה" [רד"ק, מלבי"ם]. היין שבכוס, שאותו רואה הנביא, משמש משל לנבואת הפורענות, לכעס ולרעל האלוהי [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. כשם שיין מבלבל את דעתו של האדם, כך מסמלת הכוס את גזירת הפורענות וחמת ה' שתכה בגויים ותבלבל אותם, כגזירה שמימית שנגזרה עליהם מלמעלה [מצודת דוד, אברבנאל].
גישה נוספת מעמיקה את המשל ומסבירה כי היין אינו רק עונש חיצוני, אלא מסמל את המרדים והמהומות שיתהוו בתוך האומות עצמן. המלחמות הפנימיות, שבהן תכה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו, הן אלו שיגרמו להם להתגעש ולשקוע בשכרות של הרס עצמי [מלבי"ם].
הציווי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ משמעותו המעשית היא להשמיע עליהם את הנבואה הקשה [מצודת דוד]. זוהי נבואה מוחלטת וסופית, המבשרת לגויים מכה ניצחת שלא יוכלו לשוב ממנה ולהשתקם בשום צורה [רש"י], כאילו הושקו בעל כורחם ביין מורעל [ביאור שטיינזלץ].