קול רעש אדיר מהדהד מקצה העולם ועד קצהו, ומבשר על תהליך משפטי אוניברסלי שעורך ה' עם האנושות כולה. תהליך זה מתחיל בטענות כלליות ומסתיים בגזר דין חותך וקטלני.
המילה שאון מתפרשת כהמיה ורעש [מצודת ציון], קול שאגת ה' [מלבי"ם], או רעש של מלחמה [ביאור שטיינזלץ]. העובדה ששאון זה מגיע עד קצה הארץ מלמדת כי הגזירה האלוהית חלה על כולם ללא יוצא מן הכלל [מצודת דוד].
הפסוק משתמש במונחים משפטיים כדי לתאר את העימות האלוהי עם הגויים, וישנה הבחנה בין השלבים השונים של המשפט. המונח ריב מייצג את שלב הטענות של בעלי הדין; זהו סכסוך כללי של ה' עם האומות שמעמיד את כולן בסכנה [מלבי"ם]. לעומת זאת, המונח נשפט מתייחס לגמר הדין. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות מילה זו היא ויכוח והתדיינות משפטית שה' עורך עם כל בשר, כלומר עם כל בני האדם [מצודת ציון]. ה' כביכול נכנס עמם למשפט כדי להענישם על רעתם, כאשר העונש ההיסטורי מתבטא במסירתם לידי מלך בבל [רד"ק].
הוויכוח האלוהי אינו מתנהל במילים בלבד, אלא במעשים. עצם העובדה שה' נותן את הרשעים לחרב מהווה את הוויכוח עצמו, שכן דרך העונש הוא מודיע להם על פשעי הרשע שלהם [מצודת דוד]. פעולת המשפט מבררת ומוציאה מתוך הכלל את הרשעים שחטאו, והם אלו שמתחייבים מיתה וניתנים להריגה [מלבי"ם].