הנבואה מבשרת על פורענות אלוהית מקיפה ומוחלטת שעתידה לבוא על אימפריה חזקה, תוך הפניה לדברים שנכתבו במקומות אחרים. המונח עַל הָאָרֶץ הַהִיא מכוון לממלכת בבל [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת קריאת הטקסט, המילה הכתובה "והבאותי" נקראת במסורת כ־וְהֵבֵאתִי [מנחת שי].
באשר למיקום הנבואות שיתגשמו, הפרשנים מסכימים כי המילים בַּסֵּפֶר הַזֶּה מתייחסות לקובץ נבואות הפורענות על בבל ועל יתר העמים, המופיע בסופו של ספר ירמיהו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
קיימות גישות שונות באשר להיקף הפורענות שתבוא על בבל ולקשר שבין חלקי הפסוק. המילה אֵת בביטוי אֵת כׇּל הַכָּתוּב מתפרשת במשמעות של המילה "ואת" או "עם" [רד"ק, מלבי"ם]. לפי גישה זו, ה' יביא על בבל את העונשים שנגזרו עליה באופן ספציפי, ובנוסף לכך, היא תספוג גם את כל הפורענויות שירמיהו ניבא על שאר הגויים [מלבי"ם], בדומה לאופן שבו ייענשו אותם עמים [רד"ק]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילים עַל כׇּל הַגּוֹיִם לא כפירוט של עונשים נוספים, אלא כתיאור של מבצעי העונש; כלומר, כל אותם גויים הם אלו שיבואו ויחריבו את בבל עד היסוד [מצודת דוד].