אימת הפורענות האלוהית מייצרת תגובה קיצונית של אובדן שליטה, המדמה את בני האדם לשיכורים. החרב הנשלחת מאת ה׳ זורעת בהלה כה עמוקה, עד שהיא מביאה לקריסה פיזית ונפשית כאחד.
הפרשנים מסכימים כי המילים בפסוק מתארות שילוב של תנועות עזות וטירוף הדעת. המילה וְהִתְגֹּעֲשׁוּ מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כביטוי לתנועה פיזית חזקה ורעידה עזה, בדומה לרעידת אדמה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. לעומת גישה זו, יש המפרשים מילה זו במשמעות כללית יותר של שיגעון והשתוללות [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. המילה וְהִתְהֹלָלוּ מתארת מצב של הוללות, שטות ואובדן השכל [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
הבחנה מדויקת בין הפעולות מראה כי בעוד שוְהִתְגֹּעֲשׁוּ מבטא את הזעזוע ורעידת הגוף, וְהִתְהֹלָלוּ מצביע על בלבול השכל הפנימי [מלבי"ם]. שילוב זה של התרוצצות חסרת שליטה ושיגעון נובע ישירות מאימת החרב שה׳ שולח בֵּינֹתָם, כלומר ממש בתוכם וביניהם [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, הפעלים בפסוק מורכבים משילוב ייחודי של בניינים דקדוקיים [רד"ק, מלבי"ם]. בנוסף, נמסר כי בטקסטים המדויקים המילה וְהִתְהֹלָלוּ נכתבת בכתיב חסר, ללא האות וי"ו לאחר הה"א [מנחת שי].