ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ד׳

חשבתם פעם מה חייבים לעשות לפני ששותלים זרעים חדשים באדמה? קודם כל צריך לנקות את השטח ולהכין את הקרקע. כך גם כשאנחנו רוצים לתקן את המעשים שלנו ולהתקרב אל ה׳, אנחנו צריכים קודם כל להכין את הנפש. הנביא פונה ישירות אל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם ומבקש מהם להסיר את המחסומים הפנימיים שלהם. הוא אומר להם הִמֹּלוּ לַה׳. הכוונה כאן אינה לפעולה רגילה בגוף, אלא הנביא מסביר זאת מיד כשהוא אומר וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם. המילה "ערלה" פירושה אטימות או חסימה. לפעמים הלב שלנו מרגיש סגור, עטוף במין ערפל שמונע מאיתנו להרגיש דברים טובים ולהתעורר לעשות מצוות. הנביא מבקש מהעם להסיר את האטימות הזו מהלב, כדי שיוכלו שוב להתרגש, לראות את הדרך הנכונה ולדבוק בה׳. הנביא מזהיר אותם לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה. כלומר, אם הם לא יפתחו את הלב שלהם, הכעס של ה׳ יפרוץ כמו אש, ולא יהיה מי שיוכל לעצור ולהרגיע את הכעס הזה. הסיבה לכך מופיעה בסוף, מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם. בגלל המעשים הרעים של העם, שכבר לא השאירו להם שום זכות שתוכל להגן עליהם. לכן, הפתרון האמיתי מתחיל מבפנים, מניקוי הלב ופתיחתו מחדש לטוב.