יצא לכם פעם לעשות משהו שמישהו כעס עליו, ואתם מיד עניתם: "אבל גם אחרים ידעו והסכימו לזה"? זה בדיוק מה שקורה כאן. הנשים מיהודה, שנמצאות במצרים, עומדות מול הנביא ירמיהו. הוא מוכיח אותן על כך שהן עובדות עבודה זרה, אבל במקום להתבייש, הן עונות לו בביטחון.
הנשים טוענות הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ, כלומר, האם עשינו את זה בלי שבעלינו ידעו? הן מסבירות שהן ממש לא פעלו בסוד. הבעלים שלהן ידעו, הסכימו ותמכו במעשים שלהן. הן בעצם שואלות את הנביא למה הוא כועס רק עליהן, הרי גם הגברים שותפים מלאים לזה.
בזמן העבודה הזרה שלהן, הנשים מספרות שהן הכינו כַּוָּנִים, שהם סוג של מאכלים ועוגות מיוחדות שהוכנו בהקפדה רבה. את העוגות האלה הן אפו לְהַעֲצִבָהֿ, כלומר, הן עיצבו ויצרו את הבצק ממש בצורה של הפסל או הכוכב שאליו הן התפללו, כדי לעבוד אותו דרך הצורה הזו.