ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק ט׳

ה' מכוון את צבא מצרים וחילות העזר שלו לצאת בהתלהבות לקרב מול נבוכדנצר, במהלך מתוכנן שנועד להפילם בחרב כמעין זבח. הקריאה עֲלוּ הַסּוּסִים דורשת מהרוכבים להתייצב ולהסתער, וכלי הָרֶכֶב מתבקשים לנוע בדהירה מהירה ופרועה הנראית כשיגעון, כפי שמשתמע מהמילה וְהִתְהֹלְלוּ, ויש המפרשים זאת כסכלות. יחד עמם וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים, שהם אומות זרות שבאו לעזרת פרעה ומספקות לו כוח צבאי מגוון. חיילי כּוּשׁ וּפוּט מהווים חיל רגלים כבד של תֹּפְשֵׂי מָגֵן, ואילו האומה השכנה וְלוּדִים מורכבת מקשתים שהם תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת, הדורכים פיזית ברגלם על הקשת כדי למתוח אותה היטב ולירות חצים למרחק רב.