יצא לכם לקרוא ספר ארוך שהיה בו לא מעט עצב, אבל ממש בעמוד האחרון שלו פתאום הרגשתם תקווה? ככה בדיוק מסתיים ספר ירמיהו. אחרי כל מה שעבר על בני יהודה שהוגלו לבבל, הסוף מראה לנו נקודת אור וחסד שנעשה למלך יהויכין, שהיה שבוי שם. יהויכין נשאר המלך האחרון ממשפחת המלוכה, והיחס הטוב שהוא מתחיל לקבל מראה שמשפחת דוד המלך לא נעלמה מהעולם. בזכות זה, גם דורות רבים אחר כך, המנהיגים של היהודים בגלות היו צאצאים מהמשפחה שלו.
הספר מספר לנו על השינוי לטובה ועל היחס המיוחד שיהויכין קיבל מבנו של מלך בבל. המילה וַאֲרֻחָתוֹ מתארת קצבה קבועה, כלומר אספקה של אוכל וכל מה שצריך, שהמלך נתן כדי לדאוג לאנשי הבית של יהויכין. האספקה הזו נקראת אֲרֻחַת תָּמִיד, כי היא ניתנה לו ברציפות וללא שום הפסקה. המלך הקפיד לתת לו את כל צרכיו דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כלומר בדיוק בזמן, בכל יום מחדש, בלי לאחר ובלי לפספס אף יום.