איוב מצהיר כי מעולם לא זנח את החלשים בחברה ולא סירב להעניק להם את צורכיהם הבסיסיים. הוא שואל בתמיהה אִם־אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים, כלומר האם אי פעם מנעתי מהעניים את מבוקשם, והאם קרה שוְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה, כלומר שהכזיב אלמנה שציפתה לעזרתו וגרם לעיניה לכלות מרוב המתנה ואכזבה, או שמא גזל את רכושה. נתינה זו נעשתה כמתנה גמורה לשם שמים, מתוך הבנה שעליו לתת דין וחשבון לפני ה'. יתרה מכך, כאשר פנו אליו במקביל, הוא דאג תחילה לאלמנה כדי למנוע את סבלה, ורק אז סיפק את חפצם של העניים.
איוב, פרק ל״א, פסוק ט״ז
אִם־אֶ֭מְנַע מֵחֵ֣פֶץ דַּלִּ֑ים וְעֵינֵ֖י אַלְמָנָ֣ה אֲכַלֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.