איוב, פרק ל״א, פסוק ל״ט

איוב מצהיר על ניקיונו המוסרי וטוען כי מעולם לא ניצל את אדמתו תוך פגיעה באחרים. הוא נשבע אִם־כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי־כָסֶף, כלומר מעולם לא נהנה מתבואת השדה מבלי לשלם שכר ראוי לפועלים, לא גזל את הקרקע ללא תמורה ואף לא קנה אותה בכפייה, ויש הקושרים הימנעות זו להקפדה על מצוות מעשר שני. לצד שלילת העוול הכלכלי, איוב מרחיק מעצמו גם אכזריות רגשית ומבהיר כי מעולם לא קרה שוְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי. בכך הוא מדגיש כי לא גרם צער, דאגה ומפח נפש לאנשים הקשורים לקרקע, בין אם מדובר בבעליה המקוריים שנושלו מאדמתם ובין אם באריסים שעבדו בה.