איוב חותם את נאום ההגנה שלו בקבלת קללה חקלאית על עצמו, אם יתברר כי אכן חטא ועשק את אדמתו. הוא מצהיר כי אם פשע, העונש הראוי לו הוא שתחת חטה שזרע יצא חוח, שהוא מין קוץ, ותחת שעורה יצמח עשב רע או מסריח הנקרא באשה. משל זה מבטא את תחושתו שסדרי ההשגחה מאת ה' התהפכו עליו על לא עוול בכפיו, וטוען כי גם אם חטא בענייני רכוש, עונשו היה אמור להיות פגיעה ביבול ולא ייסורים. בהכרזה תמו דברי איוב הוא מודיע כי סיים את טענותיו כלפי רעיו ואין לו מה להוסיף. חלופה פרשנית רואה במילים אלו חלק מתנאי הקללה, ולפיו אם לא נהג ביושר דבריו יפסלו ולא יהיה לו עוד פתחון פה.
איוב, פרק ל״א, פסוק מ׳
תַּ֤חַת חִטָּ֨ה ׀ יֵ֥צֵא ח֗וֹחַ וְתַֽחַת־שְׂעֹרָ֥ה בׇאְשָׁ֑ה תַּ֝֗מּוּ דִּבְרֵ֥י אִיּֽוֹב׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.