איוב, פרק ל״א, פסוק ט׳

איוב מצהיר על חפותו המוחלטת מחטאים של חוסר נאמנות, הן בשלב המחשבה והן במעשה. הוא מבהיר כי מעולם לא הגיע למצב שבו אִם נִפְתָּה לִבִּי, כלומר שיצרו הרע פיתה אותו לחטוא עַל אִשָּׁה נשואה. מכיוון שה' אינו מעניש על מחשבה רעה בטרם תורגמה לעשייה, איוב מוסיף את תחילת המימוש בפועל ומעיד וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי. בכך הוא שולל המתנה נסתרת בפתח ביתו של חבר במטרה לזנות עם אשתו או כדי לרגל ולהאזין לנעשה בביתו. במובן הרחב, איוב מעיד שמעולם לא נמשך אחר תאוות הגוף ולא הטה את מחשבותיו לדברים הפוגעים בשלמותו הרוחנית.