איוב, פרק ל״א, פסוק כ״ז

איוב מצהיר על חפותו המוחלטת מעבודה זרה לגרמי השמים, ומדגיש כי מעולם לא חטא בכך במחשבה נסתרת או במחווה סמלית. הוא שולל את האפשרות שוַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי, כלומר שלבו התפתה לייחס אלוהות ומקור של שפע למאורות תוך הכחשת קיומו של ה'. כמו כן, הוא מעולם לא ביצע פעולה שבה וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי, ביטוי המציין את חיבור היד אל הפה כמנהג פולחני של שליחת נשיקה לעבר הכוכבים, או כדימוי להנחת היד על הפה כדי לבלום דברי כפירה. איוב מבהיר כי לא רק שלא נזקק לסתום את פיו כדי לשתוק, אלא שמחשבה רעה כזו כלל לא עלתה בלבו.