הדובר מציב תנאי של קבלת דין עצמית על תהליך הדרגתי של הידרדרות מוסרית, וגוזר על עצמו עונש חמור אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ. שלב ראשון זה מתאר סטייה של פסיעותיו מדרך התום הנכונה, ויש המפרשים זאת כהבטה ראשונית לעבר רכוש זר. לאחר מכן מגיע שלב החימוד שבו וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי, כאשר הלב נמשך לחשוק בדברים שאינם שלו. התהליך מסתיים כשהמחשבה מתורגמת למעשה פיזי ווּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם, כלומר שדבק בידיו פגם של עבירה, או לחלופין שדבק בהן מאומה מן הגזל.
איוב, פרק ל״א, פסוק ז׳
אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֢י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑י וּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.