איוב, פרק ל״א, פסוק ו׳

איוב מביע ביטחון מוחלט בניקיון כפיו ומבקש לעמוד למשפט מדוקדק בפני ה'. הוא מייחל כי ה' יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי־צֶדֶק, כלומר יניח את זכויותיו מול עוונותיו על כפות המאזניים, מתוך ביטחון ברור שזכויותיו יכריעו את הכף לטובה. עם זאת, הוא מבקש להישפט דווקא בשורת הדין הרגילה ולא ברף מחמיר של שלמות מוחלטת, מחשש שייענש על כל סטייה קלה. לכן הוא מבקש שהמשפט בפועל ייעשה על פי מידת הצדק, ואילו תֻּמָּתִי, המבטאת את היותו אדם שלם שפעל ביושר גמור, תישאר בגדר ידיעה בלבד של ה', וכך וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי.