חשבתם פעם כמה קשה זה להבטיח לחבר לעזור לו במשימה ארוכה, ולהישאר איתו עד הרגע האחרון ממש, גם כשכבר נורא רוצים לחזור הביתה? אחרי שעם ישראל סיים לכבוש את ארץ ישראל ולחלק אותה לשבטים, הגיע הרגע הגדול של שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה. במשך שנים ארוכות הם עזבו את הבתים שלהם ונלחמו יחד עם האחים שלהם. כעת, יהושע המנהיג קורא להם כדי להגיד להם תודה מכל הלב ולשלוח אותם חזרה הביתה, אל העבר השני של נהר הירדן.
יהושע לא סתם משחרר אותם, אלא עורך להם טקס פרידה מרגש. הוא משבח אותם על כך שהם עמדו במילה שלהם, צייתו לכל הפקודות, אהבו את האחים שלהם ולא עזבו אותם אפילו לרגע, ושמרו בנאמנות על ארון הברית של ה'. המילה אָז מלמדת אותנו על המסירות העצומה שלהם. לפי ההסכם המקורי, הם היו צריכים להישאר רק עד סוף המלחמה, אבל הם בחרו להישאר עוד שנים רבות עד שכל השבטים קיבלו את השטח שלהם. יהושע אומר להם שמי שמקפיד כל כך להקשיב ולהוסיף על ההבטחה שלו, בטוח ימשיך לשמור באותה מסירות גם על המצוות של ה'.
לפני שהם הולכים, יהושע מברך אותם, מזכיר להם להמשיך ללכת בדרך התורה, ושולח אותם הביתה עם המון שלל שמגיע להם מהמלחמה, כמו כסף, זהב, בגדים וחיות צאן רבות. אבל למה הוא פונה בנפרד וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה? בניגוד לראובן וגד שכל השבט שלהם חזר יחד הביתה, שבט מנשה התחלק לשניים. לכן יהושע היה צריך להזכיר להם במיוחד לחלוק את כל האוצרות שהם קיבלו שווה בשווה עם החצי השני של השבט שלהם, שנשאר בארץ כנען.