סיומה של תקופת הנהגתו של יהושע באה לידי ביטוי בהבאתו למנוחת עולמים בנחלתו הפרטית. לאחר שמת בגיל מאה ועשר שנים, הוא נטמן באחוזתו שבהר אפרים [רלב"ג].
המקום שבו נטמן יהושע נקרא בְּתִמְנַת־סֶרַח, אולם בספר שופטים מופיע שם המקום כ"תמנת חרס". הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב שינוי זה. מבחינה לשונית, יש המסבירים כי מדובר באותו המקום בדיוק, וחילוף האותיות בין "סרח" ל"חרס" הוא תופעה מוכרת בשפה, בדומה לחילוף בין המילים כבש וכשב [רד"ק].
לצד ההסבר הלשוני, קיימות מסורות מדרשיות המעניקות משמעות סמלית לשמות אלו. גישה אחת גורסת כי שמה המקורי של העיר היה תמנת סרח, והיא כונתה "חרס" (מילה נרדפת לשמש) משום שעל קברו של יהושע הוצבה תמונת החמה. ציון זה נועד להזכיר לעוברים ושבים את הנס הגדול שחולל כאשר העמיד את השמש, ולעורר בהם צער על פטירתו של אדם כה גדול [רש"י, רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי שמה המקורי היה תמנת חרס, והיא כונתה "סרח" כדי לתאר את העושר החקלאי העצום של המקום, שבו הפירות היו מסריחים מרוב השומן והעסיס שבהם [רש"י, רד"ק].
הפסוק מציין כי הקבר ממוקם מִצְּפוֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ. בעוד שניתן להבין זאת כציון גיאוגרפי פשוט של הר שכונה בשם זה [ביאור שטיינזלץ], מסורת חז"ל מלמדת כי לא קיים כלל מקום גיאוגרפי בשם "הר געש". על פי מסורת זו, השם רומז לאירוע דרמטי שהתרחש ביום קבורתו של יהושע: ההר געש, רעש ואיים לקבור תחתיו את בני ישראל, וזאת כעונש מאת ה' על כך שהתרשלו ולא הספידו את מנהיגם הדגול כראוי [רש"י, רד"ק].