לקראת סיום מנהיגותו, יהושע מבקש לקבע את הברית שנכרתה בין העם לבין ה'. לשם כך הוא מציב מצבה פיזית שתשמש עדות נצחית להתחייבויות שקיבלו עליהם בני ישראל, ומונעת אפשרות עתידית של התכחשות לאמונה.
המילה לְעֵדָה משמעותה עד, והיא מופיעה כאן בלשון נקבה [מצודת ציון]. יהושע מדגיש כי האבן תשמש לעדה על אִמְרֵי ה'. הפרשנים מסבירים כי דברים אלו לא נבעו מליבו של יהושע, אלא נאמרו בנבואה [מצודת דוד], והם משקפים את דברי ה' המקוריים שנאמרו עוד במעמד הר סיני [רד"ק].
ההכרזה כי האבן שָׁמְעָה מעוררת את שאלת הפרשנים, שכן אבן אינה בעלת חוש שמיעה. גישה אחת רואה בכך תיאור ציורי ופיוטי. מכיוון שהדברים נאמרו במקום שבו הוצבה האבן, היא נחשבת כמי שנכחה באירוע וכאילו שמעה את הדברים [מצודת דוד], בדומה לביטויים במקרא שבהם הארץ מתבקשת להאזין [רד"ק]. לפי פשט הדברים, האבן מהווה עדות אילמת לדברים שיהושע השמיע לעם בשליחותו של ה' [רש"י].
לצד ההסבר המטאפורי, קיימות גישות המעניקות לאבן משמעות טקסטואלית ופיזית. על פי התרגום, האבן מושווית לשני לוחות הברית, והיא משמשת עדות משום שדברי ה' נכתבו ונחקקו עליה ממש [רש"י, רד"ק]. גישה ייחודית מציעה כי האבן הייתה למעשה חלולה, ובתוכה הונח ספרו של יהושע הכולל את פרטי הברית. לפיכך, האבן אכן "שמעה", מכיוון שכל דברי ה' נמצאים בספר המונח בתוכה. הצבת הספר בתוך האבן מקבילה למעשהו של משה, שהניח את ספר התורה לצד ארון הברית כדי שישמש לעד [מלבי"ם].
יהושע משתמש תחילה במילה בָּנוּ כדי לכלול גם את עצמו תחת אותה ברית ואותה עדות, אך מיד לאחר מכן פונה לעם במילה בָכֶם, כדי להבהיר שהמטרה היא להעמיד בפניהם עד מוחשי שלא יאפשר להם לכחש בה' בעתיד. אבן זו הוכנה בשכם והועברה למשכן בשילה, שם הוצבה. מאחר שאסור לטעת עץ במקדש, יש הסוברים שהאבן עוצבה בצורת עץ אלון והונחה בתוך המקדש עצמו, וזהו ההסבר לאזכור האלה בסמוך לאבן [מלבי"ם].