התערבותו של ה׳ לטובת עם ישראל מתבטאת לא רק בהצלה משדה הקרב הפיזי, אלא גם בסיכול איומים רוחניים ומילוליים. ה׳ הפך את כוונות הזדון של אויבי ישראל והמיר קללה מתוכננת לברכה.
המילה אָבִיתִי משמעותה רציתי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ה׳ מצהיר וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם, כלומר הוא סירב להיעתר לבקשתו של בלעם ולא אפשר לו להוציא אל הפועל את תוכניתו לקלל את העם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תחת זאת, וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, ה׳ גרם לכך שבלעם יברך את ישראל באופן מפורש במקום לקללם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ההבטחה וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ מתייחסת להצלה מידו של בלק מלך מואב. בלק ניסה לערוך מלחמה נגד ישראל שלא באמצעות נשק רגיל, אלא דרך פיו של בלעם [מצודת דוד]. בכך שה׳ מנע את הקללה, הוא למעשה הציל את העם גם מהמערכה הזו [מלבי"ם]. מבחינת מסורת הכתיב, המילה וָאַצִּל נכתבת ברוב ספרי התנ"ך בכתיב חסר ללא האות יו"ד, בניגוד להופעתה המלאה במקומות אחרים במקרא [מנחת שי].