העם מסיימים את הדו-שיח עם יהושע ומאשרים באופן סופי את התחייבותם. באמירה זו הם למעשה מעידים על עצמם שקיבלו עליהם את עבודת ה׳ ואת הציות לו [מצודת דוד].
ההצהרה מורכבת משני חלקים המבטאים רמה גבוהה של אמונה: תחילה הם מכריזים אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, כלומר התחייבות לעבוד את ה׳ באופן בלעדי וללא כל שיתוף של כוח אחר. לאחר מכן הם מוסיפים וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע, קבלה טהורה של המצוות שאינה נובעת מציפייה לשכר או מפחד מעונש, אלא מתוך רצון פנימי לשמוע בקול ה׳ רק משום שאלו הן מצוותיו [מלבי"ם].