ההשגחה האלוהית בחרה באברהם כדי לייסד אומה חדשה, תהליך שדרש את ניתוקו מסביבתו הקודמת, הכשרתו הרוחנית וזיקוק שושלתו. מהלך זה כלל השתדלות כפולה: הכנת המקום הראוי עבורו, והכנת הזרע שיירש אותו.
וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר
הלקיחה של אברהם נועדה להרחיק אותו בחסד מדעותיהם הכוזבות של אביו ואחיו [מצודת דוד]. מעבר זה משול לבעל גן הלוקח נטע משובח מאדמה רזה ושותל אותו באדמה פורייה [מלבי"ם]. על שם מוצאו מעבר הנהר המזרחי, זכה אברהם לכינוי "העברי" [ביאור שטיינזלץ]. לקיחה זו לא הייתה רק גיאוגרפית אלא גם רוחנית, שכן עם התקרבותו לה׳ ניתנה בו נפש קדושה, והוא התעלה ממדרגת "אברם" למדרגת "אברהם" השלמה יותר [אלשיך].
וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן
הליכתו של אברהם ברחבי הארץ נועדה להפגיש אותו עם מקום קדוש הראוי להשראת שכינה ולנבואה [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. בנוסף, להליכה זו הייתה משמעות מעשית של כיבוש סמלי; באמצעות שיטוטיו הוא קנה את הארץ בחזקה עבור בניו [ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. קניין חזקה זה מוכיח שלאברהם היה דין משפטי של ישראל, עובדה שהקנתה לבניו ירושה מוחלטת בארץ. הבטחה זו הוזכרה כאן כדי להסיר מלב העם את החשש שמא יאבדו את הארץ, ובכך לאפשר להם לבחור בעבודת ה׳ מתוך רצון חופשי ואמיתי, ללא מורא [חומת אנך].
וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ
המילה נכתבת במקרא חסר אות ה"א (וארב), אך נקראת "וארבה". רוב הפרשנים [רש"י, מנחת שי, רד"ק] מסבירים כי הכתיב החסר רומז למילה "ריב", ומעיד על הריבים, הניסיונות והייסורים שבהם בחן ה׳ את אברהם וצירף אותו בטרם זכה לפרי בטן. על דרך הפשט, ריבוי הזרע מתייחס להולדת ישמעאל, שדרכו קוימה ההבטחה להרבות את זרעו של אברהם [מצודת דוד].
וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק
אף שישמעאל נולד ראשון, הכתוב מזכיר רק את יצחק, שכן הוא היורש האמיתי שנבחר להמשיך את השושלת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים [מלבי"ם, אלשיך] מבהירים כי הולדת ישמעאל קודם ברית המילה לא הייתה מקרית, אלא נועדה לשמש כפעולת זיקוק רוחנית. ישמעאל שאב אליו את הפסולת הרוחנית והסיגים שהיו קיימים בטבע האנושי, וכך התאפשר ליצחק להיוולד לאחר מכן מתוך קדושה טהורה, כזהב נקי המזוקק מן השמרים.