הכניסה לארץ ישראל והעימות הראשון ביריחו היוו נקודת מפנה משמעותית של ניצחון מול עמי כנען. הכתוב מתאר כי בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ, כלומר אדוני ושליטי העיר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], נלחמו בישראל יחד עם כל שבעת עמי כנען. תיאור זה מעורר קושי, שכן מתיאור כיבוש יריחו מוקדם יותר בספר יהושע עולה כי העיר הייתה סגורה ומסוגרת ולא התנהלה בה מלחמה פעילה [רד"ק, מלבי"ם].
כדי ליישב זאת, יש המבארים כי יריחו הייתה עיר ספר ששימשה כ"מנעול" של ארץ ישראל. בשל חשיבותה האסטרטגית, ומשום שהייתה אהובה עד כדי כך שלכל אחד משבעת העמים היה בה חלק, נקבצו לתוכה גיבורי החיל של כל האומות כדי להילחם בישראל [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
גישה אחרת מציעה שהמלחמה המתוארת לא התרחשה בתוך העיר עצמה. ייתכן שגדולי יריחו יצאו מהעיר לפני שנפלה כדי להזהיר את מלכי כנען, ולאחר מכן הצטרפו אליהם למלחמה מאוחדת נגד יהושע [רד"ק]. לחלופין, המילים וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם מתייחסות למלכים שהתאספו מאוחר יותר כדי לנקום את נקמת יריחו [מלבי"ם], כך שהניצחון ביריחו היה רק הצעד הראשון שבעקבותיו באו שאר הניצחונות על שבעת העמים [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מונה את כל שבעת העמים שהשתתפו במערכה, וביניהם הגרגשי. יש המדייקים כי אף על פי שהגרגשי התאסף תחילה למלחמה, הוא נתקף פחד ונמלט לאפריקה. לפיכך, ההבטחה וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם מתקיימת בכך שחלק מהעמים ניתנו ממש בידי ישראל במלחמה, ואילו הגרגשי סולק מהדרך כשהבריח אותו ה' [מלבי"ם]. מעבר הירדן וההגעה ליריחו עצמם, המתוארים במילים וַתַּעַבְרוּ ווַתָּבֹאוּ, התרחשו בדרך נס [מלבי"ם].