ניצחונות על אויבים עצומים מתרחשים לעיתים בניגוד לכל היגיון צבאי. הניצחון על המלכים החזקים מיוחס כאן להתערבותו הישירה של ה', אשר סללה את הדרך להכרעתם מבלי להסתמך על כוח הנשק האנושי.
הפרשנים חלוקים בהבנת מהותה של הַצִּרְעָה שנשלחה לפני המחנה. הגישה המרכזית רואה בה יצור פיזי ממשי, מעין חרק מעופף המטיל ארס [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הצרעה הייתה עומדת לקראת האויבים, מכה בפניהם ומסמאת את עיניהם, כך שלא יכלו להילחם ולישראל נותר רק להורגם בקלות [רד"ק]. גישה אחרת מרחיבה את המושג ורואה בו שם כולל למחלה, מגפה או נזקים שונים שפגעו באויבים וזרעו בהם אימה, מלבד חרב המלחמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
לעומת פרשנויות אלו, יש המציעים קו מחשבה שונה לחלוטין. מתוך קושי בסדר הפסוקים, שכן מלחמת סיחון ועוג כבר הוזכרה קודם לכן, מוסבר כי הַצִּרְעָה אינה חרק אלא מטאפורה לחרדה פסיכולוגית. ה"צרעה" היא למעשה השמועה המפחידה על כך שישראל הכריעו את שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי בדרך נס. שמועה זו עקצה את יושבי כנען, עוררה בהם אימה וגרמה להם לברוח מארצם [מלבי"ם].
המלכים המוזכרים, שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, הם סיחון ועוג [מצודת דוד, רד"ק]. המלחמה מולם הסתיימה בקלות יחסית, אף שעל פי עוצמתם היא הייתה אמורה להיות קשה הרבה יותר [ביאור שטיינזלץ].
הדגש בפסוק, לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ, נועד להבהיר כי בדרך הטבע בני ישראל לא היו מסוגלים לעמוד מול כוחם של מלכים אלו. הניצחון לא הושג בזכות כלי הנשק או היכולת הצבאית, אלא אך ורק בזכות עזרתו של ה' [מצודת דוד, רד"ק].