לאחר סקירה היסטורית של החסדים והנסים הרבים שהעניק ה' לעם ישראל, מוצגת דרישה נחרצת וברורה. העם נדרש להתחייב לעבודה בלעדית של ה', ולהתנתק לחלוטין מהשפעות אליליות שליוו אותו לאורך התחנות השונות בהיסטוריה.
המילה וְעַתָּה ממחישה כי כעת, משהתיישבו בארץ וזכו להטבה כה מרובה, הגיעה העת למחויבות מלאה [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הדרישה יְרְאוּ אֶת ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ מכוונת לעבודת ה' הנובעת מיראת הרוממות ומתום לבב, ולא מתוך פחד מעונש או ציפייה לקבלת שכר [מלבי"ם, אלשיך]. המילה בְּתָמִים משמשת כאן כשם עצם המבטא שלמות [רד"ק], והצירוף בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת שולל עבודה מזויפת או כזו שנעשית ממניעים זרים [מלבי"ם].
הציווי וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים מתפרש בשני רבדים. ברובד הפנימי, מדובר בדרישה לעקור מן הלב מכל וכל כל מחשבה של עבודה זרה [מצודת דוד]. ברובד המעשי, הדבר נובע מהמציאות ההיסטורית שבה ישראל היו מוקפים תמיד בעבודת אלילים, החל מאבותיהם בעבר הנהר, דרך השהות במצרים שבה רבים נדבקו בפולחן המקומי, ועד כניסתם לארץ כנען [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, היו בידי העם פסלי כסף וזהב שנלקחו כשלל מהערים שכבשו או שהובאו ממצרים [רד"ק]. על אף שעם ישראל היו צדיקים, התעורר קושי להשמיד את הפסלים הללו בשל החמדה והרצון ליהנות מהשווי הכלכלי של המתכות היקרות, ולכן נדרשה הוראה מפורשת להסירם [אלשיך].
הפסוק נחתם בחזרה על המילים וְעִבְדוּ אֶת ה'. הפרשנים מסבירים כי חזרה זו באה להדגיש שעבודת ה' אמיתית אינה יכולה להתקיים בשיתוף עם אמונות אחרות, אלא חייבת להיות בלעדית לו [מלבי"ם]. בנוסף, עצם הפעולה של השמדת האלילים והוויתור על ההנאה הכלכלית מהכסף והזהב שלהם, נחשבת כשלעצמה לחלק בלתי נפרד מעבודת ה' [אלשיך].