במהלך סקירת ההיסטוריה של עם ישראל, ה' מתאר את שלבי הגאולה ממצרים, החל מבחירת השליחים, דרך המכות ועד ליציאה עצמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' בחר במשה ובאהרן כשליחים הראויים ביותר למשימה הגדולה הזו [מלבי"ם], ודרכם הוא הכה את מצרים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה וָאֶגֹּף משמעותה הכאה ומכה [מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים כי המילים כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ באות להדגיש שההכאה לא הייתה אירוע חד פעמי, אלא רצף של מכות רבות, אותות ומופתים שנעשו בתוך מצרים כדי שיכירו את כוחו ועוזו של ה' [רד"ק, מלבי"ם]. דברים אלו ידועים ומוכרים היטב לעם, בין אם מזיכרונם האישי ובין אם ממה ששמעו מאבותיהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים פסוק זה כמסר על אהבתו הישירה של ה' לעמו. לפי גישה זו, ה' מבהיר כי עצם שליחת משה ואהרן אינה מעידה על כך שהוא פעל דרך מתווכים בלבד; המכות שבוצעו על ידי השליחים היו למעשה פעולתו הישירה של ה', בדיוק כמו המכות שביצע ה' בעצמו וללא שליח [אלשיך].
באשר לסיום הפסוק, וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, הפירוש המקובל הוא שרק לאחר סיום כל מסכת הפלאות והמכות, הוציא ה' את ישראל ממצרים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה ייחודית קושרת מילים אלו לנס פלאי שאירע לדור הנכנס לארץ. על פי מסורת חז"ל, בתקופת השעבוד נולדו ילדי ישראל בשדות והוסתרו בתוך מחילות באדמה כדי להצילם מגזירות המצרים, וה' טיפל בהם וגידל אותם שם. לאחר שמשה ואהרן סיימו את חלקם במכות מצרים במכת החושך, ה' הוציא את אותם הילדים מתוך האדמה. לכן ה' פונה אל העם לנוכח ואומר שהוציא "אתכם", שכן רוב הדור שעמד שם היו אותם ילדים שניצלו באורח פלא, והם אלו שראו את ה' על הים ונכנסו לבסוף לארץ ישראל [אלשיך].