הצהרת העם בפני יהושע מבטאת התחייבות מוחלטת ובלתי מתפשרת לעבודת הבורא, תוך דחיית כל חלופה או תנאי. המילה לֹא בתחילת הפסוק מהווה סירוב תקיף לאפשרות של עזיבת ה'. משמעותה היא קבלה החלטית של עבודת ה' על כל ההשלכות הכרוכות בכך, מתוך כוונה להתמיד ולהיזהר בעבודה זו כל הימים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, יש שרואים במילה זו חזרה בהם ממחשבה קודמת על עבודה מעורבת, שכן העם מכריז כי לא ישלב את עבודת ה' עם אלוהי נכר, אלא יתמסר אליו באופן בלעדי ומוחלט [אלשיך].
ההכרזה כִּי אֶת ה' נַעֲבֹד טומנת בחובה רובד עמוק באשר למניע של עבודתם. בניגוד להצהרות קודמות שבהן השתמשו בכינוי "אלוהינו", תואר המרמז על מערכת יחסים של שכר ועונש בהתאם למעשים, בפסוק זה העם מציין את שם ה' בלבד. בחירה זו מלמדת על התעלות רוחנית, שכן העם מצהיר שעבודת ה' תיעשה לשמה ומצד עצמותו של הבורא, ולא על מנת לקבל פרס [מלבי"ם, אלשיך].