קרה לכם פעם שהבטחתם הבטחה ממש חשובה וחיפשתם דרך מיוחדת כדי לא לשכוח אותה לעולם? כשיהושע מסיים את תפקידו כמנהיג, הוא רוצה לעזור לבני ישראל לזכור את ההסכם המיוחד שהם עשו עם ה'. לכן, הוא מציב אבן גדולה שתישאר שם לתמיד. יהושע קורא לאבן הזאת לְעֵדָה, שזה אומר עדה שתזכיר לכולם את מה שהבטיחו. הוא מסביר שהאבן הזו מזכירה את אִמְרֵי ה'. אלו לא סתם דברים שיהושע המציא, אלא דברים שה' אמר לו בנבואה, והם מזכירים את מה שה' אמר לעם עוד כשעמדו בהר סיני.
יהושע אפילו אומר על האבן שהיא שָׁמְעָה את כל הדברים. אבל איך אבן יכולה לשמוע אם אין לה אוזניים? כמובן שהאבן לא באמת שומעת, אלא זהו תיאור ציורי ויפה. בגלל שהאבן הוצבה שם בדיוק בזמן שהדברים נאמרו, זה נחשב כאילו היא נכחה באירוע והקשיבה. היא פשוט עומדת שם בשקט ומזכירה לכולם את מה שקרה.
בהתחלה יהושע אומר שהאבן תהיה לעדה בָּנוּ, כדי להראות שגם הוא בעצמו חלק מההסכם, אבל אז הוא פונה לעם ואומר שהאבן תהיה לעדה בָכֶם. הוא פשוט רצה שתהיה להם אבן אמיתית מול העיניים, כזו שתעזור להם לזכור תמיד את ה' ולא להתרחק ממנו לעולם.