תארו לעצמכם שקיבלתם משימה לבנות משהו חשוב מאוד, ויש לכם הוראות מדויקות איך לעשות את זה. האם הייתם מדלגים על שלב כלשהו או עושים בדיוק מה שכתוב? כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, יהושע הקים מזבח בהר עיבל. הוא דאג לעשות הכול בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וגם כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה. המילים האלה מלמדות אותנו שיהושע לא ויתר על שום פרט, והקפיד על כל שלבי הבנייה מתחילתם ועד סופם, בדיוק כפי שהתורה מבקשת.
התורה מדגישה שזה היה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל. כלומר, הייתה חובה לבנות את המזבח מאבנים טבעיות ושלמות, בלי לחתוך או לסתת אותן בעזרת כלי עבודה מברזל. זו לא הייתה סתם הצעה, אלא חובה גמורה.
בנוסף, כחלק מההכנות, הם מרחו על האבנים חומר לבן שנקרא סיד כדי שיוכלו לכתוב עליהן בבירור את עשרת הדיברות. בסוף תהליך הבנייה, בני ישראל הקריבו קורבנות על המזבח. כתוב וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה'. ציון שמו של ה' נועד ללמד אותנו שכל המאמץ הגדול הזה, איסוף האבנים, הכתיבה עליהן והבנייה, נעשה אך ורק מתוך כבוד לה' ולמענו.