קרה לכם פעם שביקשתם ממישהו עזרה כשהייתם ממש עייפים, ובמקום לעזור הוא פשוט זלזל בכם? זה בדיוק מה שקרה לגדעון. הוא והאנשים שלו היו מותשים מהמרדף אחרי האויב, אבל המנהיגים של העיר סכות סירבו לתת להם לחם. גדעון הוא בדרך כלל אדם שיודע לוותר ולעשות שלום, אבל הפעם הוא כועס מאוד. הכעס שלו לא נובע רק מזה שלא נתנו להם אוכל, אלא בגלל חוסר האמונה שלהם. מנהיגי העיר זלזלו ולא האמינו ש-ה׳ יעזור לגדעון לנצח.
כדי להראות להם שהוא סומך רק על ה׳, גדעון מדגיש את המילים בְּתֵת ה׳. הוא מסביר להם שהניצחון יגיע בזכות ה׳, ועל חוסר האמונה שלהם הם ייענשו. גדעון אומר להם לָכֵן בְּתֵת ה׳ אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנַּע בְּיָדִי. הוא לא מתכוון להגיד "אם אנצח", אלא "כאשר אנצח". גדעון מחליט לדחות את העונש לאחר המלחמה, כי הוא מבין שאם יעצור עכשיו כדי להעניש אותם, מלכי מדין יספיקו לברוח.
גדעון מתאר את העונש בעזרת מילים מעולם החקלאות. הוא אומר וְדַשְׁתִּי, שזו פעולה של חבטה, ממש כמו שמכים את שיבולי החיטה. הוא מבטיח להכות אותם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים. המילה "את" כאן פירושה "עם" או "באמצעות", והמילה הַבַּרְקֳנִים מתארת צמחי מדבר קוצניים. אגב, יכול להיות שהעיר סכות קיבלה את השם שלה בגלל הקוצים הרבים שגדלו סביבה, כך שגדעון בוחר להעניש אותם בעזרת הצמחים שמאפיינים את סביבת המגורים שלהם.