קרה לכם פעם שכולם מסביבכם כעסו והתלוננו על משהו, ורק אתם ידעתם את האמת? כמה אומץ צריך כדי לעמוד מול כולם ולהגיד להם לעצור? ברגע הקשה ביותר, כשכל עם ישראל היה שקוע בעצב ובייאוש בגלל דברי המרגלים, קמו שני מנהיגים אמיצים נגד הזרם. התורה מזכירה קודם את וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לפני כלב, כי הוא היה באמת מיוחד וגדול, והוא זה שהרגיש את הכאב החזק ביותר כשראה כמה משה רבנו מצטער על הטעות של העם.
התורה מדגישה שהם היו מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ, כלומר מתוך קבוצת המרגלים. זה פרט חשוב, כי הם לא דיברו סתם ככה. הם ראו במו עיניהם כמה הארץ יפה וטובה, והם הבינו שארץ ישראל היא מקום מיוחד שבו ה' שומר על האנשים מקרוב. לכן, היה להם קשה מאוד לשמוע את הדברים הרעים שסיפרו עליה.
ברגע ששמעו את התלונות, הם מיד קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. למה הם עשו מעשה כזה במקום פשוט לדבר ולהתווכח? כשאנשים מדברים דברים כל כך קשים נגד ה', אי אפשר לשכנע אותם במילים. בנוסף, ההלכה אומרת שמי ששומע מילים פוגעניות כאלה כלפי ה', צריך לקרוע את הבגד שלו מרוב כאב. המעשה החזק והמיידי הזה נועד לזעזע את העם ולעורר אותם, ולהראות להם בבת אחת עד כמה המצב חמור ועד כמה המרגלים האחרים טועים.