במדבר, פרק כ״ב, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שמישהו ניסה לעשות משהו לא טוב, וכל פעם שעצרו אותו הוא ניסה למצוא תחבולה אחרת? זה בדיוק מה שקורה כאן. ה' רואה את התוכנית הרעה שמתבשלת נגד עם ישראל, והוא מחליט לעצור את בלעם מכל הכיוונים, כמו בשיחה שבה ה' חוסם כל רעיון שלו. בהתחלה, ה' מצווה עליו לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. בלעם שומע וחושב לעצמו שאם כך, הוא פשוט יישאר במקום שלו ויקלל את עם ישראל מרחוק. ה' קורא את המחשבות שלו ומיד עונה לו לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כלומר, אסור לך לקלל אותם בשום צורה. בלעם עדיין לא מוותר ומציע שאם אסור לו לקלל, אז לפחות הוא יברך אותם. תשובת ה' שסוגרת את הדיון היא כִּי בָרוּךְ הוּא. ה' מסביר לבלעם שעם ישראל כבר נחשב לעם מבורך עוד מימי האבות, והם ממש לא זקוקים לטובות שלו. זה מזכיר אדם שרואה צרעה ואומר לה שהוא לא רוצה את הדבש שלה, אבל גם לא את העוקץ שלה. ה' יודע שגם מאחורי הברכות של בלעם מסתתרות כוונות רעות, ולכן הוא פשוט לא מרשה לו להתערב בכלל.